אודות
הקמה
תל ערד הסמוך לעיר מהווה דוגמה לישוב עירוני מתוכנן מן העת העתיקה שגילו כ-5000 שנה. לאחר שננטש הישוב הקדום, התיישבות הקבע הבאה במקום הייתה ניסיון כושל של יוצאי הגדודים העבריים בשנת 1922 להקים במקום חווה חקלאית. ב-1961, חדורי רוח ציונית וחזון הפרחת השממה, הגיעו למקום קבוצת מהנדסים ואנשי מקצוע, בראשותו של לובה אליאב, שמונה למנהל חבל ערד הראשון. בנובמבר 1962, לאחר גיבוש תכנית אב מפורטת לעילא, הוקמה ערד.
מקור השם "ערד" הוא בספר במדבר פרק כ"א פסוק א': "וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען". בקרבת ערד החדשה נמצאת העיר העתיקה תל ערד, שבה נחשפו שרידי ישוב מהתקופה הכנענית לפני כ-5,000 שנה ומהתקופה הישראלית לפני כ-3,000 שנה. כיום, ערד היא עיר מודרנית. ערד נוסדה בשנת 1962 על ידי קבוצה של אנשים, רובם קיבוצניקים לשעבר ומושבניקים לשעבר, ונבנתה על ידי על מנת ליישב את המדבר.
ביוני 1995 הוכרזה ערד כעיר.
היסטוריה
בראשית שנות השישים הוחל בתכנון חבל ערד, לראש צוות ההקמה התמנה ב-1960 לובה אליאב שהתחיל בארגון הצוות. האדריכל אלכסנדר שר התמנה למהנדס ראשי, ואילנה ברנזון אלרוד התמנתה לראש צוות תכנון ערים לאחר שחזרה מברזיל כחברה בצוות תכנון העיר ברזיליה, בניהולם של לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר.
התכנון החל ב- 1960 בקריה בתל אביב עם החיפוש אחר האתר המתאים להקמת העיר במרחב ממזרח לבאר שבע על גבול המורדות לים המלח. ב-1961 עזב לובה אליאב ותחתיו מונה יצחק פונדק. ב-1962 עם עזיבת אלכסנדר שר ואילנה אלרוד מונה יונה פיטלסון לראש צוות התכנון. צוות התכנון המשיך בעבודה ולימים עזבו אחדים ונוספו חדשים עד להקמת מחלקת ההנדסה במועצה ערד.
לאחר איתור השטח לעיר ערד, החליט לובה אליאב כי תכנון העיר יעשה באתר עצמו והצוות יגור במחנה קדמי על מנת לחוש ולהבין את תנאי האזור ואקלימו, ויהיה תקיעת יתד ראשונה במקום. המחנה תוכנן ב-1961 על ידי אדריכל אלכסנדר שר ואדריכלית אילנה ברנזון אלרוד. הצוות עבר למקום ב-1961.
המחנה כלל בנין אדמיניסטרציה מרכזי עם קומה ראשונה בנויה אבן כמקום מקלט בשעת הצורך. חדר אוכל, משרדים וחדרי המגורים נבנו משאריות צריפים ששופצו והותאמו. עם המעבר למחנה הקדמי, הורחב הצוות שכלל אדריכלים ומהנדסים, אנשי אדמיניסטרציה ופונקציות נוספות ובהם היה אברהם בייגה שוחט, לימים ראש המועצה המקומית של ערד.
המחנה הקדמי הפך לעיריית ערד ומקום למוסדות צבור נוספים שאכלסו את כל המבנים.
בשנת 1962 הגיעו לערד המתיישבים הראשונים, שבאו ברובם למקום על פי הוראת מדינת ישראל. מועד תחילת ההתיישבות במקום נקבע (לאחר דחיה) ליום 11 בנובמבר 1962, אולם משפחה ראשונה הגיעה ליישוב כבר בחודש אוקטובר.
כוונת הממשלה הייתה להקים במקום יישוב שתושביו יעבדו בקידוחי גז טבעי ונפט, מפעלים ותיירות מרפא באזור ים המלח, עין בוקק ומישור רותם. העיירה קמה עם תכנון אדריכלי דקדקני שנמשך כחצי שנה וועדת קבלה שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו כמתאימים. לאחר שנים, כשהתפתח במקום שוק דירות יד שנייה, נעלמה יכולת השפעתה של הוועדה, והיא בוטלה. מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד (ראה עיירת פיתוח). עם זאת לא נלקחה בחשבון העובדה כי העיר יושבת על מרבץ פוספטים גדול (מהגדולים בארץ), דבר שגורם לדליפת גז רדון בקומת הקרקע ובמרתפים בבתי העיר.
השכונה הראשונה הוקמה באזבסטונים מלבניים ונקראה "הראשונים", רק מעטים מבתיה קיימים כיום. סביבה הוקמו בית ספר, מבנה מועצה, תחנת משטרה ואצטדיון. במקביל להקמת העיר נסלל כביש מזרחה לסדום ומערבה לכיוון באר שבע. רבים מתושבי העיר היו אומנים ופסלים, נבנתה בה קריית אומנים קטנה והתקיימו בה חיי תרבות עשירים, לרבות הקמת ספרייה שפעלה ללא תשלום, עוד קודם שהייתה חובה לכך בחוק.
ערד ממוקמת בין הנגב ובין מדבר יהודה, ברום של 600 מ' מעל פני הים וצופה אל ים המלח והרי מואב במזרח. העיר הוקמה ב-1962, בעקבות החלטה ממשלתית לפתח את חבל מזרח הנגב ולהקים בו מרכז עירוני. להבדיל מעיירות הפיתוח בנגב, הוחלט ליישב את ערד באוכלוסייה וותיקה בלבד, שתהווה בהמשך גרעין קולט לעלייה. על אף החזון מרחיק הלכת, נותרה ערד קטנה מן המתוכנן, בין היתר עקב היעדר מקורות תעסוקה. יחד עם זאת נחשבה ערד לעיר איכותית בעלת אחוז גבוה של בעלי מקצועות חופשיים. ברבות השנים השתנה ההרכב הדמוגרפי בעיר ונכון לסוף 2016, מתגוררים בערד 24,713 תושבים. האוכלוסייה עומדת פרנסת תושבי העיר היא מתעשיית הפוספטים באזור, ענף המלונאות בים המלח וכן מיוזמות עסקיות מקומיות בתחומים שונים.
אוכלוסייה
כבר בשנותיה הראשונות, קלטה העיירה הקטנה עולים חדשים, שהגיעו מרומניה וממדינות אחרות. אולם קצב גידול האוכלוסייה במקום, כמו גם מקורות תעסוקה אפשריים, היה רחוק מן התחזיות. בשלהי שנת 1966 גרו במקום פחות מ-2,500 תושבים, אף שהתחזית הייתה כי באותו מועד יהיו ביישוב מעל 10,000 תושבים. בסוף שנות השישים, הוקם בעיר אולפן ייחודי, בשם מכון ווג'ס, שבו למדו אקדמאים יהודיים מכל העולם, אך בעיקר מארצות דוברות אנגלית. משנת 1971 הגיעו לערד עולים חדשים ממדינות נוספות: ארצות הברית, קנדה, ברית המועצות, דרום אפריקה, ואתיופיה. באותה תקופה התיישבו בעיירה גם כמה משפחות מקהילת העבריים (שמושבה בעיקר בדימונה). כך נוצר בעיר פסיפס רבגוני ומרתק של תרבויות וגלויות.
קבוצה של אנשים, רובם קיבוצניקים לשעבר ומושבניקים לשעבר, ונבנתה על ידי על מנת ליישב את המדבר.
ביוני 1995 הוכרזה ערד כעיר.
בראשית שנות השישים הוחל בתכנון חבל ערד, לראש צוות ההקמה התמנה ב-1960 לובה אליאב שהתחיל בארגון הצוות. האדריכל אלכסנדר שר התמנה למהנדס ראשי, ואילנה ברנזון אלרוד התמנתה לראש צוות תכנון ערים לאחר שחזרה מברזיל כחברה בצוות תכנון העיר ברזיליה, בניהולם של לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר.
התכנון החל ב- 1960 בקריה בתל אביב עם החיפוש אחר האתר המתאים להקמת העיר במרחב ממזרח לבאר שבע על גבול המורדות לים המלח. ב-1961 עזב לובה אליאב ותחתיו מונה יצחק פונדק. ב-1962 עם עזיבת אלכסנדר שר ואילנה אלרוד מונה יונה פיטלסון לראש צוות התכנון. צוות התכנון המשיך בעבודה ולימים עזבו אחדים ונוספו חדשים עד להקמת מחלקת ההנדסה במועצה ערד.
לאחר איתור השטח לעיר ערד, החליט לובה אליאב כי תכנון העיר יעשה באתר עצמו והצוות יגור במחנה קדמי על מנת לחוש ולהבין את תנאי האזור ואקלימו, ויהיה תקיעת יתד ראשונה במקום. המחנה תוכנן ב-1961 על ידי אדריכל אלכסנדר שר ואדריכלית אילנה ברנזון אלרוד. הצוות עבר למקום ב-1961.
המחנה כלל בנין אדמיניסטרציה מרכזי עם קומה ראשונה בנויה אבן כמקום מקלט בשעת הצורך. חדר אוכל, משרדים וחדרי המגורים נבנו משאריות צריפים ששופצו והותאמו. עם המעבר למחנה הקדמי, הורחב הצוות שכלל אדריכלים ומהנדסים, אנשי אדמיניסטרציה ופונקציות נוספות ובהם היה אברהם בייגה שוחט, לימים ראש המועצה המקומית של ערד.
המחנה הקדמי הפך לעיריית ערד ומקום למוסדות צבור נוספים שאכלסו את כל המבנים.
בשנת 1962 הגיעו לערד המתיישבים הראשונים, שבאו ברובם למקום על פי הוראת מדינת ישראל. מועד תחילת ההתיישבות במקום נקבע (לאחר דחיה) ליום 11 בנובמבר 1962, אולם משפחה ראשונה הגיעה ליישוב כבר בחודש אוקטובר.
כוונת הממשלה הייתה להקים במקום יישוב שתושביו יעבדו בקידוחי גז טבעי ונפט, מפעלים ותיירות מרפא באזור ים המלח, עין בוקק ומישור רותם. העיירה קמה עם תכנון אדריכלי דקדקני שנמשך כחצי שנה וועדת קבלה שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו כמתאימים. לאחר שנים, כשהתפתח במקום שוק דירות יד שנייה, נעלמה יכולת השפעתה של הוועדה, והיא בוטלה. מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד (ראה עיירת פיתוח). עם זאת לא נלקחה בחשבון העובדה כי העיר יושבת על מרבץ פוספטים גדול (מהגדולים בארץ), דבר שגורם לדליפת גז רדון בקומת הקרקע ובמרתפים בבתי העיר.
השכונה הראשונה הוקמה באזבסטונים מלבניים ונקראה "הראשונים", רק מעטים מבתיה קיימים כיום. סביבה הוקמו בית ספר, מבנה מועצה, תחנת משטרה ואצטדיון. במקביל להקמת העיר נסלל כביש מזרחה לסדום ומערבה לכיוון באר שבע. רבים מתושבי העיר היו אומנים ופסלים, נבנתה בה קריית אומנים קטנה והתקיימו בה חיי תרבות עשירים, לרבות הקמת ספרייה שפעלה ללא תשלום, עוד קודם שהייתה חובה לכך בחוק.
ערד ממוקמת בין הנגב ובין מדבר יהודה, ברום של 600 מ' מעל פני הים וצופה אל ים המלח והרי מואב במזרח. העיר הוקמה ב-1962, בעקבות החלטה ממשלתית לפתח את חבל מזרח הנגב ולהקים בו מרכז עירוני. להבדיל מעיירות הפיתוח בנגב, הוחלט ליישב את ערד באוכלוסייה וותיקה בלבד, שתהווה בהמשך גרעין קולט לעלייה. על אף החזון מרחיק הלכת, נותרה ערד קטנה מן המתוכנן, בין היתר עקב היעדר מקורות תעסוקה. יחד עם זאת נחשבה ערד לעיר איכותית בעלת אחוז גבוה של בעלי מקצועות חופשיים. ברבות השנים השתנה ההרכב הדמוגרפי בעיר ונכון לסוף 2016, מתגוררים בערד 24,713 תושבים. פרנסת תושבי העיר היא ממפעלי תעשייה מקומיים, ענף התיירות בערד ובים המלח, תעשיית הפוספטים באזור, מוסדות ציבור וקהילה, וכן מיוזמות עסקיות מקומיות בתחומים שונים.
שיר על ערד
