הכתוב והתמונות נמסרו לנו על ידי מר יוסף יערי ועל כך נתונה תודתנו.

הסמל של ערד

פסלו הסביבתי של המהנדס יונה פיטלסון (עמד בראש צוות התכנון של ערד) בלט למרחוק כיוון שבתחילה לא היו סביבו מבנים וצמחיה
<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D" target="_blank">לדף של פסל הבולבוסים בויקיפדיה לחץ כאן</a>
כאשר הייתי בתקופת מסעות הניווט בקורס הטיס, תחילת שנת 1970 ("חרשנו" את כל המדינה), הגענו גם אל הפסל. אז הוא כבר הוא כבר לא היה מבודד וגם יצרו סביבו את ה"במה" (הבחור המשופם, ללא הכובע, הוא ויטנר ז"ל, שהיה שותפי לאוהל סיירים בכל אותה תקופה, ונהרג באסון הנ"ד, בעת שהיה קברניט מסוק היסעור.
<a href="http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=181849#post2051787" target="_blank">בקישור הבא, בהודעה #78, תוכלו לראות צילומים נוספים שלי איתו באותה תקופה.</a>

הקמת שכונת ראשונים

"כך נראתה העיירה בתחילתה, לקראת סוף הכביש המגיע מבאר שבע (ברקע, מימין, בנייני המועצה המקומית. משמאל בניין המשטרה ורחוק משמאל בריכת המים. בתוך בריכה זו הניח מחבל, שהסתנן מהגבול הסמוך, מטען נפץ. לא קרה כלום כי החומר נרטב. לא מחבל חכם במיוחד)"
השכונה היחידה שהיתה נקראה "שכונת הראשונים" והיתה עשויה מאסבסטונים דו משפחתיים קטנים (בצילום הבא ניתן לראות את כריית המעבר להולכי רגל, לפני סלילת הכביש. מעבר זה יהיה ה"מקלט"היחיד.
במרכז הצילום הבא, יש גם מבנה מבטון. מדובר בבית הקולנוע של ערד. לפני שהוקם היו מקרינים את הסרטים ב"אולם השיש" (על שם רצפת השיש החומה והיפה) שהיה צמוד למלון ערד בקומפלקס שכלל את בניין המועצה המקומית.

הייתי עוזרו של המסריט (הופמן) עוד מאותה תקופה טרומית. כשיצא הסרט "סינמה פרדיסו" הרגשתי הזדהות עצומה עם גיבור הסרט.
"כך נראתה ערד בצילום מהאויר בסוף אותה שנה (לקוח מהאנציקלופדיה העברית). הצילום לכיוון מזרח. שכונת ראשונים במרכז התמונה. בנייני הפטיו בחזית. ביניהם, בצד ימין, ביה"ס יעלים".

ביקור לוי אשכול ב-1964

"את השיעורים הפרטיים העבירה לי תמה שוחט, רעייתו של בייגה שוחט, לימים ראש מועצת ערד,  ושר האוצר. תמה היא ביתו של ראש הממשלה דאז, לוי אשכול. תארו לעצמכם שבאמצע שיעור היא נאלצת להפסיקו מאחר ואביה הגיע בהפתעה במסוק. אני כמובן מיד רצתי הביתה לקחת את המצלמה והספקתי לצלמו בדרך חזרה למסוק. כמו שאתם יכולים לראות, לא היו אז שומרי ראש לבודד אותו מהילדים".

יום ההתנחלות השלישי 1964

והנה מה שהיה להם לספק לנו בתוכנית האומנותית

יציאה משכ' ראשונים

הבניה שהיתה מול כביש היציאה משכונת ראשונים. הנוף כלל בעיקר את בתי הפטיו ואת בית הספר יעלים 1964

סלילת הכביש

(1965), סוף סוף, סוללים את הכביש המחבר את איזור ההקמה (המועצה המקומית) עם שכונת הראשונים (אחי הצעירים משתעשעים בהגאים של מכונת הנחת האספלט)

בנייני הפטיו

בחזית בנייני הפטיו בנו גן ילדים (המבנה הנמוך במרכז התמונה הבאה) אשר שימש אותנו בתחילת הלימודים בתיכון. בימים יפים ונעימים למדנו תוך כדי ישיבה על דופן ארגז החול. מבנים נוספים שבהם למדנו במהלך התיכון היו בית אחד בקומת הקרקע של מבנה הפטיו הצמוד לגן הילדים וכן מבנה מגן דוד אדום, הצמוד לבניין המשטרה, שם גם ביצענו את בחינות הבגרות.

בניית בית המלון

המקלט התת קרקעי

ניתן לראות את המעבר התת קרקעי להולכי רגל, אשר היה בשימוש  כמקלט במלחמת ששת הימים (אם כל תושבי ערד יכלו להשתתף במסיבות פורים ב"אולם השיש" אזי גם מעבר זה הספיק). 

הייתי אמיץ אך טיפש ולכן כאשר נשמעה אזעקה, ביום הראשון של המלחמה, נשארתי על מדרגות הירידה והתבוננתי לראות במה מדובר. תוך דקות ראיתי את טיל ההוק מפוצץ מטוס. לאחר זמן נודע שמדובר בטייס ישראלי שחזר פגוע במטוס אורגן לאחר תקיפת ש"ת מפרק בירדן. טס כללית לכוון הכור בדימונה, לא הפעיל את מערכת הזיהוי ולא הגיב בקשר (כנראה היה פצוע וחסר הכרה). עד לגיוס שלי אלו היו שני המטוסים שראיתי, ההליקופטר שהביא את סבך והמטוס הישראלי שהופל.

תמונות מבריכת השחייה

התמונות נמסרו לנו על ידי משפ' סורקיס וצולמו על ידי מנחם סורקיס ז"ל

כיתה גדולה

"ב 1963 היינו 5 תלמידים (4 בנים ובת אחת). ה"בת" הימנית שבתמונה, עם משקפי השמש, הינה מנהלת ביה"ס, רות נחמני"

פותחים את ביה"ס יעלים

פרסומת לבחירות להסתדרות

"תמונה אחת שצילמתי בטיול שנתי (שהיה יחד עם הכיתה הנמוכה יותר ואפילו הצטרפנו לטיול עם כיתות מבאר שבע. זה מה שקורה כאשר המספרים כה קטנים) ופיתחתי לחברי המצולמים, שימשה לפרסומת לבחירות להסתדרות, לאחר שאחד התלמידים העביר אותה לאביו. מי בכלל חשב אז על זכויות יוצרים ,כמובן שהתמונה פורסמה באדום, בכל זאת הסתדרות"

שני המחזורים הראשונים. כיתה ז' וכיתה ח'

טיול שנתי

"צלם מצלם צלם שמצלם צלם (מנהל התיכון, משה רגב, מצלם את התלמידים בטיול השנתי של שני המחזורים הראשונים. אני, בצד שמאל, מצלם אותו ואחד נוסף מצלם את כל הסיפור)"
לקראת "מצעד" יום העצמאות (שכלל בסך הכל כעשרים חיילים אבל אותנו, הילדים, הוא בהחלט ריגש) גם הביאו תותח ישן לאיזור

שלג בערד

שלג ירד בערד בממוצע כל חורף שני

"הכיתות היו קטנות, שלוש שולחנות בשורה אחת, דבר שלא הפריע להעתקות במבחנים במיוחד אם באותו זמן המורה היה עסוק בקריאה לא היה חדר נפרדים להערך לשיעורי התעמלות, אז כך הבנות פתרו את הבעיה (שימו לב לגודל של כל הכיתה)"

מחזור א' תשכ"ז - תשכ"ט

"בסוף סיימנו 7 תלמידים. האם אתם מכירים עוד תמונת מחזור שבה סגל המורים יותר מכפול מכמות החניכים?

טקס סיום המחזור הראשון של התיכון (1969)

קיבלנו תעודות (כרגיל) וכל אחד גם קיבל מילגת לימודים שהיתה שווה כשנת לימודים אחת, 1000 שקלים של אז, אבל ניתן היה להשתמש רק בשליש ממנה בכל שנה.
בין היושבים בשולחן המכובדים תוכלו להבחין בבייגה (מול המיקרופון), אשר כבר היה ראש המועצה. קצה המיקרופון מסתיר את לחיו של רגב, מנהל התיכון (אישתו, צביה, היתה מחנכת הכיתה)

המכולת וסוכנות הדואר

בניין המשטרה

ב 1964 הסתיימה בנייתו והמקום נחנך עם שר המשטרה, בכור שטרית
ב 1964 הסתיימה בנייתו והמקום נחנך עם שר המשטרה, בכור שטרית
בניין המשטרה בלט מאוד על רקע המדבר שסביבו
ומכוון בנייני המועצה (אזור ההרים שבקו הרקיע היו מעבר לגבול שהיה עם ירדן. משם הגיעו המחבלים שהסתובבו באיזורינו)
בנייני המועצה ("אולם השיש" בצד שמאל) ואפשר להתענג על דגמי המכוניות של אז
השוטרים בפעולה

אבן פינה למבנה מגן דוד אדום, 1965

אורחת הכבוד: ורה וייצמן, אלמנתו של הנשיא הראשון, חיים וייצמן, שהייתה ממקימי ארגון ויצ"ו בשנת 1920 המבנה שימש כתיכון ערד בשני המחזורים הראשונים שלו.

אבן פינה למפעל הסריגה

"אבן פינה למפעל הסריגה (כיום זה נראה מוזר אבל אז, כשהעיר היתה כה קטנה זה היה נהוג). שימו לב ל"במה" האיכותית".

אבן פינה למעון ילדים

אורחת הכבוד בטקס היתה חברת הכנסת בבה אידלסון (היא מופיעה בצילום, הקרובה ביותר בשולחן המכובדים) שהיתה ממקימות מועצת הפועלים ועמדה בראשה בשנים 1931 עד 1974.

המצפור אנדרטת בטון (1965) של הפסל חתן פרס ישראל יגאל תומרקין

"לזכר הנופלים ב"מבצע לוט" לשחור מחנה סדום, 1948. מדברי האמן על יצירתו "מיקום הפסל בראש הצוק כמצודה. הדיסקוס המשופע והמצילה התלויה מעל תהום מהווים ניגוד טכנולוגי לסביבה, לטבע. הסככות, כאוהלי הבדואים, נקשרות ע"י הקורה דרך צורת הביצה, שהיא אם הצורות תרתי משמע. באמצעות כלי המים, שהם סמלים פונקציונלים לציביליזציה, מומחש הקשר האמיץ לקרקע. הצריח הוא הגדרה אנכית בנוף. הטקסטורה שעליו - מעין השתקפות של הסביבה בבטון. צבע הבטון כהצהרה סביבתית מונוכרומית חסרת צמחיה".

יגאל תומרקין בויריפדיה

שלבי הקמת האנדרטה.

הנוף של אז

צילום מאיזור מגדל המים
לכוון בתי המלון וים המלח
לאחר סלילת הכביש והעברת קוי חשמל
גם קידוחי נפט וגז היו באיזור

הרכבים של בראשית הדרך

"טרם היו כבישים סלולים והמדבר סבב אותנו (צילום מחצר הבית לכיוון צפון מערב. גרנו בשורה הצפונית ביותר (בצילום הקודם, צד שמאל של ביה"ס יעלים מסתיר את חלקו). אגב, באופניים אלו הייתי נוהג לרדת לים המלח. החזרה היתה ע"י היתלות על רצועת גומי שאחזה בכיסוי משאית אספלט. ידענו שהנהג לא יעצור בגלל העליות הקשות ולא שעינו לסימוני ה "נו, נו, נו" בידו. היינו אמיצים וטפשים.  באחת הפעמים, כאשר דירדרנו אבנים באיזור שבו היה טקס פתיחת הכביש, מצאתי רובה קארל גוסטב וכדורים בתוך תרמיל. גם זה הונח שם ע"י מחבל שתכנן משהו. הכל הועבר למשטרה".